יהונתן אהרן (יוני) שטינברג ז"ל

אל"ם יהונתן אהרן (יוני) שטינברג ז"ל, בן 42 בנופלו, נפל ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023 )

מח"ט הנח"ל

בן דניאל ויהודית, נולד בירושלים בט"ו בחשוון תשמ"א (25.10.1980). גדל בגבעת זאב והיה השני מבין חמישה אחים ואחיות. נשוי ליסכה ואב לשישה ילדים – שירה, אורי, נעמה, בניה, שילה ואחיה. חבר קיבוץ שומריה.

יוני למד בבית הספר היסודי בגבעת זאב, המשיך בישיבה התיכונית "חורב" בירושלים ולאחר מכן למד שנתיים בישיבה הגבוהה "מעלה אליהו" בתל אביב. היה חניך, מדריך ובוגר פעיל בתנועת בני עקיבא, הקים את נוער מד"א בגבעת זאב והתנדב בו במשך שנים רבות.

מתוך אהבתו לתורת ישראל, לעם ישראל ולארץ ישראל התגייס בשנת 2000 לחטיבת הנח"ל, ועבר בה את כל שרשרת הפיקוד. בין תפקידיו שימש רל"ש מז"י, מג"ד 931, קצין אג"ם אוגדה 162, מפקד חטיבת בנימין, מפקד המא"ט ולבסוף מפקד חטיבת הנח"ל.

יוני חי את חייו מתוך אמונה עמוקה, ענווה ומסירות נפש. לצד היותו מפקד מקצועי, חד מחשבה ובעל קור רוח, היה אדם קשוב, מכבד ומאיר פנים לכל אדם. למרות תפקידיו הרבים ועמוסי האחריות, הקפיד על קביעת עיתים לתורה, השתתף ככל יכולתו בשיעורי תורה לאנשי קבע וראה בתורה את מקור כוחו בעבודת הפיקוד ובשליחותו הציבורית.

עם כניסתו לתפקיד מח"ט הנח"ל אמר:

"הגבורה והענווה, שתי מידות שלא רק שאינן סותרות אלא משלימות זו את זו. הענווה האמיתית היא זו שנותנת לאדם את העוצמות להיות גיבור."

יוני היה איש משפחה למופת, מרכז הבית, המצפן והמוביל, מסור ואוהב לכל אחד ואחד מבני משפחתו.

יוני היה אומר מעט ועושה הרבה, וברח מן הכבוד שהדרגות והתפקידים השונים הביאו עימן. "אין בי גרם של מימוש עצמי", כתב לעצמו בדרכו לראיון לתפקיד מסוים, "אני מסתכל על התפקיד הזה בחרדת קודש".

בכל תפקידיו השתדל לרומם את חייליו אל גודל המעשה שהם עושים, ולחברם אל שרשרת הדורות של עם הנצח, שהם זוכים להיות חוליה נוספת בתוכה. לצד היותו איש צבא מקצועי, חד ובעל חשיבה מקורית, התייחס בענווה ובכבוד לכל אדם, ובת צחוק ליוותה תדיר את מבטו.

בשמחת תורה תשפ"ד, עם פרוץ מתקפת הטרור על יישובי הדרום, התעורר יוני בביתו לדיווחים על חדירת מחבלים ועל הלחימה הקשה של לוחמי הנח"ל בכרם שלום. הוא נטל את נשקו האישי ויצא מיד בדרכו אל פקודיו. במהלך הנסיעה המשיך להפעיל את כוחות החטיבה, לעמוד בקשר עם מפקדיו וחייליו ולסייע בארגון המענה המבצעי.

סמוך לצומת מעון נפל בקרב גבורה מול מחבלים שארבו לו בדרכו. במעשיו ובנחישותו תרם לשמירת ציר תנועה מרכזי עבור כוחות הביטחון וההצלה בשעות הקריטיות של היום הראשון למלחמת "חרבות ברזל".

יהונתן (יוני) שטינברג חי את חייו באמונה, בענווה, בעוז ובמסירות נפש – מכוחה של תורה ולמען עם ישראל. כך גם מסר את נפשו בשמחת תורה תשפ"ד, בדרכו אל פקודיו שלחמו בכרם שלום.

"מהות הזיכרון זה לקחת את העבר, להפוך אותו לחלק מההווה ושישפיע על העתיד."

יהי זכרו ברוך.