רס"ם עדי שני ז"ל, 39 בנופלו, נפל ביום כ"ג בכסלו תשפ"ד ( 6.12.2023 )
עדי נולד ביום ט"ו באלול תשמ"ד (12.9.1984) בקריית אונו, בנם הצעיר של טובה ומשה ואח לערן, קרן ותמר. את ילדותו העביר בקריית אונו, שם גדל כילד סקרן, שובב ואהוב על כל סובביו. חיוכו הכובש, חוש ההומור שלו ואישיותו המיוחדת ליוו אותו כבר מגיל צעיר והפכו אותו לדמות בלתי נשכחת עבור בני משפחתו, חבריו ומוריו.
בגיל ההתבגרות עבר להרצליה להתגורר עם אביו. השנים הללו היו משמעותיות בעיצוב אישיותו ובבניית דרכו. למרות האתגרים שעמדו בפניו, בעזרת משפחתו ואנשי חינוך הצליח להתגבר על הקשיים, להשלים את לימודיו בתיכון "ראשונים" ולהמשיך במסלול חיים של עשייה, אחריות ונתינה.
לאחר סיום לימודיו התגייס לצה"ל ושירת בחיל התותחנים, ביחידת MLRS. במהלך שירותו הכיר את ליאור, לימים רעייתו. יחד הקימו בית חם ואוהב ביישוב צור יצחק וגידלו את שלוש בנותיהם – גאיה, יובל ותומר.
עדי היה בעל מסור ואב אוהב ומעורב. משפחתו הייתה מרכז עולמו, וכל מי שהכיר אותו ידע עד כמה אהבתו לליאור ולבנותיו הייתה עמוקה ומלאת מסירות. הוא ליווה אותן בכל שלב בחייהן, העניק להן ביטחון, חום ואהבה ללא גבולות, ושאב מהמשפחה כוח, שמחה ומשמעות.
חבריו תיארו אדם בעל לב ענק, רגיש לזולת, מלא שמחת חיים ואהבת אדם. הוא היה הראשון להתנדב, לעזור ולהושיט יד לכל מי שנזקק לכך. האור הפנימי שלו, החיוך התמידי והיכולת לראות את האחר הפכו אותו לדמות אהובה ומוערכת בכל מקום שבו היה.
עדי עבד בשוק ההון, ובמקביל טיפח אהבה גדולה לספורט. הוא אהב לרוץ, לרכוב על אופניים ולאתגר את עצמו. הריצה והחיבור לטבע היו חלק בלתי נפרד מחייו, והוא השתתף בשני מרתונים וסיים אותם בהצלחה. תוכניתו הבאה הייתה להשתתף, לפחות באופן חלקי, בתחרות "איש הברזל". עדי הקפיד על אורח חיים בריא ופעיל, ובסופי השבוע נהג לרוץ בחורשות ובשדות הסמוכים לביתו, כשהטבע והאדמה היו חלק משמעותי בחייו. נוסף על כך היה אוהד מושבע של מכבי תל אביב והיה נוסע למשחקים של הקבוצה ברחבי הארץ.
עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" היה עדי עם משפחתו בטיול בצפון. עם היוודע דבר האירועים שבו במהרה לביתם, וכבר בשעות אחר הצהריים גויס למילואים. הוא שירת כלוחם פלס"ר (פלוגת סיור) באגד לוגיסטי 6036, ומתחילת התמרון הקרקעי ברצועה השתתף בלחימה. אחת לשבועיים שב לביתו לחופשה קצרה, אך המשיך לשאת עמו את תחושת השליחות והמחויבות להגנת המדינה.
ביום שבת, 2 בדצמבר, היה עדי בחופשה בביתו, אך נקרא לשוב מוקדם מן הצפוי לקראת פעילות של כמה ימים ברצועה. בשעות הצהריים כבר נכנס לרצועת עזה.
ביום כ"ג בכסלו תשפ"ד (6.12.2023), במהלך קרב בצפון רצועת עזה, נפגע עדי ונהרג בעת מילוי תפקידו.
עדי הותיר אחריו את רעייתו ליאור, בנותיו גאיה, יובל ותומר, הוריו, אחיו ואחיותיו, משפחה אוהבת וחברים רבים. בני משפחתו מספרים כי בכל התלבטות או צומת בחיים הם עדיין שואלים את עצמם: "מה עדי היה אומר? מה עדי היה עושה?" – עדות לדרך הערכית, לטוב הלב ולחותם העמוק שהותיר אחריו.
דמותו של עדי ממשיכה לחיות בליבם של כל מי שהכירו – כאדם מלא אהבה, נתינה, צניעות, שמחת חיים ואמונה בטוב.
יהי זכרו ברוך.