אופיר ציוני ז"ל

סמ"ר אופיר ציוני ז"ל, בן 21 בנופלו, נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023).

אופיר נולד ב־11.9.2002 לנוגה ורן, אח אמצעי לניר ושיר. אופיר גדל והתחנך ביקנעם עילית. הוא למד בבית הספר היסודי דליות ובהמשך בחטיבת הביניים ובתיכון אורט ע"ש יגאל אלון.

כבר מגיל צעיר בלט בטוב ליבו, ברגישותו ובנכונותו לעזור לכל אדם. חבריו לספסל הלימודים ידעו שתמיד יוכלו לפנות אליו לעזרה, והוא לא היה מוותר עד שהיה בטוח שהצליח לסייע ולהסביר.

אופיר אהב ספורט והיה אוהד מושבע של מכבי חיפה וברצלונה. בילדותו התאמן בג'ודו, השתתף בתחרויות וזכה במדליות רבות, ובהמשך שיחק גם בקבוצת הכדורסל של הפועל יקנעם. הוא אהב לטייל, לבלות עם חבריו וליהנות מכל רגע, ולצד זאת היה אדם ערכי, מחושב ובעל תחושת אחריות עמוקה.

במשך שנים רבות היה חלק בלתי נפרד מתנועת הצופים בשבט שחר ביקנעם עילית. הוא הדריך חניכים בגילאים שונים ושימש כראשג"ד, תפקיד שבו הותיר חותם משמעותי על חניכיו ועל המדריכים שעבדו לצידו. עבור רבים מהם היה הרבה מעבר למדריך – הוא היה אוזן קשבת, מקור לעצה טובה, חבר אמת ואח גדול. הוא השקיע מחשבה בכל פעילות שהעביר, האמין בכוחו של החינוך לעצב אנשים, ופעל תמיד מתוך אהבה, סבלנות ותחושת שליחות.

לאחר שסיים את לימודיו יצא לשנת שירות מטעם "אות הנוער" בפנימיית שטיינברג בכפר סבא. שם הדריך בני נוער, ליווה אותם ברגעים משמעותיים בחייהם והמשיך להפיץ את הערכים שליוו אותו לאורך כל דרכו – נתינה, הכלה ואמונה בכל אדם. חניכיו ראו בו דמות מרכזית ומשמעותית, אדם שתמיד היה שם עבורם בכל מצב.

עם סיום שנת השירות התגייס לחטיבת גולני ושירת כלוחם בגדוד 51. בהמשך שימש כמפקד כיתה וזכה להערכה רבה ממפקדיו, מחבריו ומחייליו. אופיר האמין שמפקד נמדד לא רק במקצועיותו אלא גם בדאגתו לאנשיו, ופעל בהתאם. הוא היה מפקד מסור, מקצועי ואנושי, שראה תמיד את החייל שמולו ודאג לרווחתו לצד הצלחתו המבצעית.

בבוקר שמחת תורה, 7 באוקטובר 2023, עם תחילת מתקפת הטרור, שהה אופיר במוצב מש"א ארז. בסביבות השעה 6:00 החל ירי מטחי רקטות מרצועת עזה, והחיילים במוצב רצו למיגוניות. אופיר, שהיה מפקד כיתה, הבין במהירות את חומרת המצב ויצא ראשון יחד עם אחד מחייליו, שהיה קלע, דרך השער הדרומי של המוצב לכיוון חוף זיקים.
כשהגיעו לחוף זיהו חדירה של מספר סירות גומי, שעל כל אחת מהן היו מחבלים רבים. אופיר והקלע תפסו עמדות, זיהו את המחבלים לפני שזוהו על ידם ופתחו באש במטרה לפגוע בהם ולסכל את החדירה.
כאשר הבינו שהם שני לוחמים בלבד מול מספר רב של מחבלים, החליטו לחזור למוצב ולהצטרף ללחימה עם שאר חיילי הפלוגה. המוצב היווה קו הגנה ראשון לבא"ח זיקים, ליישוב זיקים, ליישוב ארז וליישובים נוספים באזור.
אופיר והקלע הקיפו את המוצב בריצה כדי להיכנס דרך השער הראשי, למנוע אירוע דו־צדדי ולחבור לכוחות כשהם פונים אל עבר האויב. בהגיעם לשער ביצעו נוהל חבירה לכוח.
אחד הלוחמים שהיה בחמ"ל באותו זמן סיפר כי ראה את אופיר במהלך ניהול הלחימה. אופיר שאל אותו האם המחבלים כבר הגיעו למוצב, ולפני שהחייל הספיק להשיב, אמר שהוא בדרכו לעזור למחלקה והמשיך לרוץ במטרה לחבור אל הלוחמים.

לאחר חדירת המחבלים למוצב, אופיר יחד עם לוחמים נוספים פתח באש לעבר המחבלים כשהוא נמצא מאחורי מיגונית, והיה הראשון שפתח בירי לעברם. במהלך חילופי האש נפגע אופיר משני כדורים באזור הצלעות. לצידו נפצע חייל נוסף מכדור בלסת, שני חיילים נוספים נפצעו מרסיסי רימונים והחופ"ל שהגיע להעניק טיפול נפצע אף הוא.

בשעות אחר הצהריים המוקדמות טוהר המוצב ממחבלים והחלו פינויים של הכוחות. בזכות הלחימה העיקשת של אופיר ושל חבריו, המוצב, בא"ח זיקים והיישובים הסמוכים – זיקים, כרמיה וארז – לא נכבשו.

אופיר היה אדם שהאיר את סביבתו בשקט, בענווה ובחיוך תמידי. הוא האמין בטוב שבאדם, סירב לשפוט אחרים ועודד כל אדם להאמין בעצמו ולהגשים את מטרותיו. כל מי שהכיר אותו זכה להכיר אדם נדיר של נתינה, אהבת אדם, צניעות וערכים.

משפחתו, חבריו, חניכיו וחייליו ממשיכים לשאת עימם את דמותו, את דרכו ואת הערכים שהנחיל להם. זכרו יישאר חקוק בליבם של כל מי שזכו להכירו.

יהי זכרו ברוך.